מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ח'טיב ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי ב"בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד נתבע מס' 1" (להלן: "הבקשה") ובתגובה לה, ולאחר שחלף המועד להגשת תשובה לתגובה וזו לא הוגשה, הגיעה העת להכריע בבקשה.

אין מחלוקת למעשה, בשלב דיוני זה, בין התובעת והנתבע 1, כי בוצעה המצאה כדין. משום כך, אין מקום לביטול מחובת הצדק, ויש להידרש לאפשרות ביטול על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

ההלכה היא כי בהפעלת שיקול הדעת בהקשר זה יש להביא בחשבון שני שיקולים מרכזיים, סיבת המחדל הדיוני וסיכויי ההצלחה של מבקש הביטול, כאשר השיקול השני עיקר.

סיבת המחדל הדיוני – לטענת הנתבע 1, העובדה כי לא הגיש הגנה ולא התייצב לדיון נבעה מהסתמכותו על מצג שווא אשר יצרה בפניו הנתבעת 2 (להלן: "המועצה") ולפיו עניין ההליך המשפטי מצוי בטיפולה. הנתבע 1 טוען כי לאחר שקיבל את כתב התביעה פנה אל ראש המועצה והסביר לו כי הוא אינו קשור לתביעה שכן השטח נשוא התביעה הינו של המועצה ולא שלו. הנתבע 1 טוען כי ראש המועצה ביקש ממנו להשאיר את המסמכים המשפטיים והבטיח כי הוא יפנה את העניין לטיפול משפטי. הנתבע טוען כי לא זלזל בהליך והיה בקשר עם ראש המועצה וגורמים במועצה כדי לוודא שהעניין בטיפולם.

ניתן להצביע על קשיים של ממש בגרסת הנתבע 1 בהקשר זה. כך, למשל, הנתבע 1 טוען כי המפגש בינו ובין ראש המועצה היה "בנוכחות עדים". למרות זאת, לא מצא לנכון הנתבע 1 לציין באלו עדים מדובר, קל וחומר לצרף תצהירים של אותם עדים לתמיכה בטענה.

לא זו בלבד, אלא שמדובר בגרסה בלתי סבירה על פני הדברים, שהרי קיים ניגוד עניינים מובנה בין המועצה ובין הנתבע 1. כפי שכתב הנתבע 1 עצמו לתובעת עוד ביום 26.8.12, חלק מהקרקע הסמוכה למקום התאונה הוא שלו וחלק אחר מהקרקע הוא של המועצה, כאשר התאונה אירעה לטענתו בשטח המועצה. עוד בטרם הוגשה הגנה מטעם המועצה ברור היה כי אחת הטענות המרכזיות ביותר שלה תהא כי התאונה לא אירעה בשטח שלה כי אם בשטח של הנתבע 1. אין זה מתקבל על הדעת כי המועצה תקבל על עצמה לייצג את הנתבע 1, או לטפל בענייניו בנוגע להליך המשפטי, כאשר בינה ובינו יש חזית מחלוקת מרכזית.

יתרה מכך; אף אם יוצאים מנקודת הנחה המיטיבה עם התובע ולפיה בתחילת הדרך ניתן לו להבין כי המועצה תטפל בהליך המשפטי, הרי שקשה מאד לקבל את טענתו הנוספת ולפיה לא זלזל בהליך המשפטי שכן היה בקשר עם ראש המועצה וגורמים במועצה כדי לוודא שהעניין בטיפולם. זאת, מאחר ואילו היה מבקש לקבל עותק מכתב ההגנה (שכביכול אמור היה להיות מוגש גם בשמו), או אפילו רק לעיין בו, יכול היה להיווכח כי לא רק שהוא אינו מיוצג ע"י המועצה אלא שהמועצה טוענת כי ככל שתוכח אחריות לתאונה של גורם אחר מאשר מבוטח התובעת, הרי שהיא מוטלת במלואה על הנתבע 1 (למשל, סעיף 5(ד) לכתב ההגנה).

יוער כי גם טענת הנתבע 1 לפיה הסתמך, בין השאר, על החלטה שניתנה בפתקית ביום 26.2.13 על גבי בקשה לדחיית מועד דיון, דינה להידחות. אמנם בבקשת הדחיה נרשמו שני הנתבעים בתור "המשיבים", שכן המבקשת היתה התובעת, אולם בשונה מן הנטען ע"י הנתבע 1, מכותרת הבקשה לא עולה "שמיוצגים ע"י אותו בא כוח". ההיפך הוא הנכון. בבקשה צויין כי עו"ד ספדי מייצג את המועצה, ונעשתה הפרדה בינה ובין הנתבע 1 כשבצד שמו צויינה כתובתו. אם כבר יכול היה הנתבע 1 ללמוד דבר מה מבקשה זו ועליה ההחלטה, הרי שהיה זה דווקא כי הוא אינו מיוצג ע"י המועצה. הוא הדין בנוגע להחלטות אחרות (כגון החלטה מיום 20.2.13, ונוספות) שמעיון בתיק האלקטרוני עולה כי הומצאו לידיו ע"י המזכירות בדואר רשום עם אישור מסירה. גם מהן עולה דווקא כי הנתבע 1 אינו מיוצג בידי המועצה. במיוחד עולה הדבר מההחלטה מיום 10.2.13, בה הוריתי במפורש לב"כ התובעת להמציא את ההחלטה "לב"כ הנתבע 1 לכשתיוודע זהותם", וזאת כאשר בכותרת ההחלטה מצויין עו"ד ספדי כב"כ המועצה.

סיכומה של נקודה זו – הנתבע 1 לא הצביע על סיבה מוצדקת למחדליו הדיוניים.

סיכויי ההצלחה – כאמור, זהו השיקול לו יש ליתן משקל רב יותר. הלכה היא כי על מבקש ביטול ההחלטה שניתנה על פי צד אחד להיכבד ולפרט את טענותיו לגוף העניין, בצירוף אסמכתאות, על מנת שניתן יהיה להעריך את סיכויי קבלתן. למרות זאת, הנתבע 1 לא מצא לנכון לעשות כן.

הנתבע 1 אמנם טוען כי התאונה אירעה מחוץ לשטח שלו, ואף מוסיף כי מטעם זה בכוונתו להגיש בקשה לסילוק על הסף לאחר שיבוטל פסק הדין. עד כדי כך בטוח הוא בצדקתו. אף על פי כן, הנתבע 1 אינו מצרף אסמכתאות כלשהן – תמונות, מפות, תשריטים, או כל אסמכתא אחרת - בנוגע למיקום התאונה לשיטתו מחד ובנוגע לגבולות שטחו מאידך. אף יש ממש בטענת התובעת ולפיה בסעיף 20 לבקשה לביטול (סעיף 23 בתצהיר התומך בה) ניתן לראות כמעין הודאה מצד המבקש בקיומה של חלקת קרקע בשליטתו בסמוך למיקום התאונה, מגרש שגבולותיו לא הובררו.

אף שנראה כי הבקשה אינה עומדת בתנאים לצורך ביטול פסק הדין, סבורני כי ראוי יהיה, לפנים משורת הדין, להורות על ביטולו בכפוף לביצוע הפקדה ותשלום הוצאות. זאת, על מנת להימנע מן התוצאה הקשה הנובעת מדחיית הבקשה, והכרוכה בפגיעה בזכות הגישה לערכאות [השוו: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43 (2001)].

איני סבור כי ראוי לקבל את בקשתה החילופית של התובעת בדבר התניית ביטול פסק הדין בהפקדת מלוא סכום התביעה. פסק הדין כנגד הנתבע 1 יבוטל לאחר שהנתבע 1 יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 10,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום (ימי פגרה יבואו במניין). לא יופקד הסכום הנ"ל, תידחה הבקשה לביטול ופסק הדין ייוותר על כנו. מעקב – 14.10.13.

אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪. בשים לב לחיוב הנתבע 1 בהפקדה, סכום זה ישולם תוך 90 ימים מהיום.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: